בנק לאומי לישראל בעמ נ' יוגל שיווק מיטל בע"מ ואח'

החלטה

1.בקשת רשות להתגונן כנגד תביעת הבנק המשיב העומדת על סך של 2,198,900 ₪, בגין יתרות חובה בשני חשבונות ע"ש המבקשת 1, להם ערב המבקש 2, וחשבון נוסף ע"ש המבקש 2, תוצאת אשראי בחובה בחשבונות השוטפים ויתרת הלוואות שהועמדו לפירעון מידי, בשל חוב פיגורים.

המבקשים טוענים כי המשיב פעל כלפיהם בחוסר זהירות, שעה שהתנה שירות בשירות וגרם להם ליטול אשראים גבוהים, זאת בניגוד לחובות הנאמנות והזהירות המוגברת החלות עליו, החובה לפעול בתום לב, לא להטעות את מקבל השירות ולפרט בפניו כל סיכון הכרוך במתן השירות המוצע. בכך, הביא המשיב את המבקשים לפי טענתם למצב הכלכלי הקשה אליו נקלעו.

המבקש 2 טוען בתצהירו כי המשיב התרשל כלפי המבקשים, והתנה את חתימתם על גבי ההסכמים ואת קבלת האשראי בערבויות שניתנו ע"י אימו להבטחת פעילות החברה כלפי הבנק, ע"י שעבוד פקדון ני"ע ביום 14.12.04, חתימתה על כתב ערבות ושיפוי מוגבל לסכום של 300,000 ₪ וע"י חתימתה על שטר משכנתא לשעבוד זכויותיה במקרקעין בישוב להבים, ביום 7.12.09, עד לסכום של 1,000,000 ₪.

קבלת הערבויות נעשתה על אף ידיעתו הנטענת של הבנק על דבר מחלתה של אם המבקש 2, וכן טוענים המבקשים כי בוצעה העברת סך של 200,000 ₪ מחשבונה של האם לחשבון החברה.

בכך, יש כדי להתנות מתן שירות (קבלת האשראי) ברכישת שירות אחר (העמדת הערבויות), ולפיכך אסור.

המבקשים טוענים כי המשיב אף היה מעוניין במתן האשראי לנוכח הביטחונות שהיו בידו, מהן חפץ להיפרע בסופו של יום. לעמדת המבקשים המשיב מנסה אפוא להטיל את האחריות למחדליו על כתפיהם.

עוד טוענים המבקשים כי המשיב לא פעל ולא מנע מחשבון בעייתי להמשיך ולהתנהל, ולא עצר את כדור השלג כשעוד ניתן היה לעשות זאת. המבקשים טוענים כי התנהלות הבנק תמוהה שעה שנתן לחשבונות בעייתיים להתנהל תקופה ארוכה בטרם הופסקה פעילותם, ולא דאג להתריע בפני המבקשים על אף שנוכח לראות כי יכולת הפירעון של החברה נמוך.

2.מאחר והמשיב וויתר על זכותו לחקירת המבקש 2, המצהיר מטעם המבקשים, הגישו הצדדים סיכומי טענותיהם בכתב.

לאחר עיון בטענות המבקש, בסיכומי הצדדים ובכלל החומר הקיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת הרשות להתגונן להידחות.

כידוע, הלכה היא כי תובע רשאי לחקור את המצהיר על תצהיר בקשתו, אולם אינו חייב לעשות כן, ומקום שנמנע הוא מחקירה, אין בכך כדי להוסיף לתצהיר את אשר אין למצוא בו מעיקרו. פירושו של דבר, כי בהעדר חקירה עומד בפני בית המשפט רק מה שנאמר בתצהיר ועל יסוד זה נבחנת השאלה האם יש בדברים כדי לבסס הגנה.

יודגש, כי ויתורו של תובע על חקירת המצהיר כלל איננה מחייבת קבלת התצהיר ככזה שאינו שנוי במחלוקת, שכן במקרה בו התצהיר כולל טענות סתמיות, ללא פירוט, ואינו מגלה את מהות ההגנה, או כל הגנה שהיא, אין מקום לראות בהימנעות מחקירה כמצביעה על הסכמה לתוכן הכתוב.

ר' האמור בספרו של דוד בר אופיר, "סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה", מהד' עשירית, בעמ' 221-226.

3.למעשה כלל טענות המבקשים נטענות באופן כללי וסתמי, ללא פירוט העובדות עליהן הן נסמכות, וזאת בניגוד לחובה המוטלת על מבקש הרשות להתגונן, להתכבד והיכנס לפרטי הגנתו. שכן, בהעדר ביסוס הטענות על מסכת עובדתית מפורטת וברורה, נותרות טענות המבקש כטענות בעלמא באופן שאינו מאפשר קבלתן כטענת הגנה ממשית (ובוודאי, בנסיבות אלה הן אינן מהוות כר לחקירה ע"י המשיב).

יצוין, כי אמנם בנוגע לטענת התניית השירות בשירות נמסר פירוט מסויים (אם כי חלקי ביותר), הרי שדין טענה זו להידחות מנימוקים נוספים, כפי שיפורט להלן.

כך, לא הצביעו המבקשים על העובדות העשויות להקים חבותו של המשיב באשר לאופן ניהול החשבון. המבקשים טוענים בעלמא להפרת חובות מצד המשיב, אולם אינם מצביעים על מעשים ו/או מחדלים קונקרטיים של הבנק לאורך שנות חיי חשבונות הבנק, העשויים לעלות כדי התרשלות או עוולה כזו או אחרת כלפי המבקשים, אם יוכחו.

טענות אלה, בדבר כשלים בניהול החשבון מצידו של הבנק נעדרות הפירוט הנדרש, והמחויב בנסיבות העניין, שכן העדר הפירוט משמעו בנקודה זו העדר טענות הגנה הניתנות לבירור.

המבקשים אינם מפרטים באילו נקודות היה על המשיב להתריע כנטען, מדוע בנקודות אלו, מהי השתלשלות האירועים בחשבון אשר יש בה כדי להצביע ולו על אפשרות בדבר חובה שקמה למשיב כלפי המבקשים לפנות ולהתריע.

אף הטענה בדבר הורדת מסגרת האשראי נותרה מיותמת, ללא פירוט של המועדים וסכומי האשראי הרלבנטים, או כל פירוט אחר.

המבקשים טוענים בעצמם כי מדובר בחברה שפעלה בסדרי גודל כספיים משמעותיים, ולפיכך תמוהה הטענה הסתמית ולפיה המשיב "טייח" את התנהלותו הבעייתית של החשבון ולא קטע אותה, במיוחד כאשר החוב היה נמוך.